צימרינג נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

החלטה

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ד' פיינשטיין) מיום 28.2.12 בת"א 1095/09, שבגדרה בוטל צו מניעה שאסר על מכירת דירות המבקשת על ידי המשיב (להלן – הבנק) במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

התובענה העיקרית, אשר במסגרתה ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, היא תביעת המבקשת לעריכת התחשבנות עם הבנק בגין הלוואות שנטלה, אשר לטובת פרעונן שועבדו שלושה נכסי מקרקעין. לטענת המבקשת בתביעתה, לבנק נוצרה חבות כלפיה בגין נטילת ההלוואות, נוכח הפסדים שנגרמו לה, שבהם יש להתחשב בשל "היתר עסקא" שברקע הדברים.

כנטען בקשת רשות הערעור, בד בבד עם הגשת התביעה, עתרה המבקשת לעיכוב הליכי מימוש משכון בגין שלושת הנכסים, שהינם דירות מגורים המושכרות לצדדים שלישיים. בית משפט השלום (כב' השופט רומנוב) נעתר לבקשה בהחלטה מיום 3.5.09, והורה על עיכוב הליכי מכר הדירות בכפוף לתשלום סך של 45,000 ₪ על חשבון החוב הנטען, ובכפוף להפקדת התשלומים החודשיים שעל המבקשת לשלם בגין ההלוואה, מדי חודש בחודשו, בקופת בית המשפט. כפי שמודה, בהגינותה, המבקשת בבקשתה, הפקידה היא תשלומים על חשבון החוב בקופת בית המשפט, אך לא את מלוא התשלומים.

בדיון שנערך ביום 16.2.12, בעקבות בקשת הבנק לביטול עיכוב הליכי המימוש, טען ב"כ הבנק כי, הלכה למעשה, התשלום בו התנה בית המשפט את ההחלטה בדבר עיכוב הליכי מכר ביום 3.5.09 איננו מבוצע. לשלמות התמונה יוער, כי בקשת הבנק לביטול העיכוב, כפי שהוגשה במקורה, לא ביססה עצמה על אי התשלום. בסיכומה של אותה ישיבה קבע בית משפט קמא כך:

"התובעת לא מילאה אחר החלטה מפורשת של בית המשפט אשר ניתנה על פי בקשתה, ולא הפקידה בקופת בית המשפט מעולם כספים בגין הדירות בירושלים. היום טוענת התובעת כי הנתבעת הייתה צריכה להעיר לה על כך ואז הייתה מתקנת את הטעון תיקון. אין בידי לקבל טענה זו, ונראה כי המילה היתממות היא מילה עדינה במקרה זה. כתנאי להמשך עיכוב ההליכים, התובעת תפקיד את מלוא הכסף בגין שלוש הדירות בקופת בית המשפט, וזאת עד ליום ה', 23.2.12. מובהר לתובעת, כי היה והסכום לא יופקד עד מועד זה, ביום ו' יבוטל העיכוב. בנוסף, התובעת תישא בשכ"ט ב"כ הנתבע בגין הדיון היום בסך של 10,000 ₪, סכום זה נקבע בשים לב למשך הזמן הארוך שבו התובעת לא מילאה אחר החלטת בית המשפט והפרה את ההסכמות הדיוניות עם הנתבע. ההוצאות ישולמו גם כן עד יום ה' הקרוב ויהוו תנאי להמשיך עיכוב ההליכים".

ביום 22.2.12 ביקשה המבקשת ארכה נוספת להשלמת התשלומים, כאשר היא מודיעה שהשיגה 35,000 ₪, אותם הפקידה בקופת בית המשפט, ושילמה 10,000 ₪ בגין ההוצאות שנפסקו נגדה. בתגובה, הלין הבנק על מגמתה של המבקשת לפנות ערב תום מועד לעשות מעשה – בעיקר מעשה של תשלום כסף – בבקשה להארכת מועד "שגם אם לא תיצלח, עצם הגשתה, משיג עבור המבקשת, בסופו של יום, את המטרה הרצויה מבחינתה והיא הוראת בית המשפט על קבלת תגובת הבנק, המעכבת מטבעה את הביצוע של ההחלטה, במקרה דנן תשלום כספים". עם זאת הודיע הבנק, כי הוא מוכן לעיכוב נוסף עד ליום 10.3.12, ובלבד שיוגש תצהירה של המבקשת בתמיכה לטענות שנטענו; אישור כי המחאה שהופקדה בקופת בית המשפט, אכן נפרעה בפועל; העברת תשלום נוסף על-ידי המבקשת על סך כ-18,000 ₪ לקופת בית המשפט; ותשלום שכר הטרחה שנפסק על סך 10,000 ₪ בצ'ק לפקודת ב"כ הבנק.

בהחלטה מיום 28.2.12 דחה בית משפט קמא את הבקשה להארכת מועד, שכן בהתנהלותה, כך נפסק, הוכיחה המבקשת כי היא מזלזלת בהתחייבויותיה ובהחלטות בית המשפט. משהפרה המבקשת פעם אחר פעם, מדי חודש בחודשו, את התנאים המוסכמים למתן צו המניעה, אין מקום למתן ארכה נוספת. בהתאם, הורה בית משפט קמא, כי צווי המניעה שעיכבו את הליכי ההוצאה לפועל לפינוי הדירות, מבוטלים.

בקשת רשות ערעור על החלטה זו הוגשה ביום 13.3.12. בבקשה משיגה המבקשת על ההחלטה בטענה כי לבנק עומדים מלוא הבטחונות כנגד ההלוואות, והיה על בית המשפט לפעול בהתאם להסכמת הבנק ולאפשר ארכה עד ליום 10.3.12 בתנאים, כאמור בתגובת הבנק.

עם הגשת הבקשה, עתרה המבקשת לסעד זמני דחוף במעמד צד אחד לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. בקשה זו נדחתה בידי בית משפט זה (כב' השופטת מ' מזרחי) בהחלטה מיום 15.3.12, שזו לשונה: "החלטת בית משפט קמא מיום 28.2.12 מפורטת, מנומקת ומשכנעת, ואינני רואה מקום לשנותה ואת תוצאתה. אם המשיב מסכים לעיכוב, בכפוף לתשלום על חשבון החוב – כפי שנטען בבקשה – תובא לפניי ההסכמה ותינתן החלטה מתאימה. לאור האמור, לפי שעה, הבקשה נדחית".

הלכה למעשה, לא הובאה בפני בית משפט זה הסכמה, כפי שהוצע בידי כב' השופטת מזרחי, ולא ניתנה החלטה בדבר עיכוב הליכי ההוצאה לפועל. הליכי שמיעת בקשת רשות הערעור לגופה אף הם לא התקדמו, אחר שהמבקשת עתרה להארכת מועד להפקדת הערבון (בסך של 7,500 ₪) עד ליום 1.5.12, נוכח ההוצאות הרבות בחג הפסח. בהמשך הוגשה בקשת ארכה נוספת בשל עיכוב בקבלת כספים מחו"ל, שעתידים להגיע באמצע חודש מאי. לאחר מכן עוד הוגשה בקשת ארכה נוספת, שהמבקשת לא עמדה בארכה בת שבעת הימים שניתנה לה בעקבותיה. או אז באה בקשה מיום 21.6.12 להארכת מועד בשל הוצאות חתונת הבן מיום 12.6.12, המכבידות על התשלום במועדו. בעקבות כל אלה, ניתנה ארכה להפקדת הערבון עד ליום 5.7.12. אחר שהערבון הופקד ביום 2.7.12, הוקצתה בקשת רשות הערעור לטיפול. ביום 8.7.12, הוגשה בקשה דחופה לעיכוב הליכי מימוש נכס מקרקעין.

דין הבקשה להידחות.

החלטת בית משפט קמא, שלא ליתן ארכה נוספת, הינה סבירה ואינה מגלה עילה להתערבות. המבקשת נמנעה מלשלם תשלומים שבהם חויבה בידי בית משפט כתנאי לעיכוב משך חודשים ארוכים, ואין לה כל זכות קנויה לקבלת ארכה לקיום חובתה החוקית, בוודאי לא ארכה נוספת, אחר שארכה אחת ניתנה בהחלטה מיום 16.2.12. אשר להסכמת הבנק – בית המשפט איננו כבול להסכמת הבנק למתן ארכה למי שנמנע בשיטתיות מלקיים צווי בית משפט. יודגש, כי הבנק לא נתן הסכמה בלתי מותנית להארכת מועד, אלא התנה את מתן הארכה במספר תנאים. בית המשפט איננו מחויב לסרבל את ההליך שבפניו וליתן ארכה על ארכה, מותנית בתנאים אלה ואחרים, בבחינת טלאי על טלאי.

זאת ועוד, מאז 28.2.12 יכולה הייתה המבקשת לנקוט מגוון צעדים כדי להביא לתוצאה הרצויה. בין היתר, יכולה הייתה לעמוד באופן וולנטרי בתנאים שהציג הבנק בהודעתו עובר להחלטה נושא הבקשה, ואם בנסיבות כאלו הייתה פונה לבית-המשפט בבקשה, וודאי שזו הייתה נשקלת. אף החלטת כב' השופטת מזרחי מיום 15.3.12 פתחה את הדלת בפני המבקשת להגיע להסכמה עם הבנק. מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי לא דווח כי הסכמה כזו הושגה עד עתה, ואינני רואה הצדקה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל לצורך המתנה לתשובת הבנק לפניית ב"כ המבקשת מיום 2.7.12. גם עתה, אם הגיעו הצדדים להסכמה מלאה – להבדיל מהסכמה מותנית – פתוחה בפניהם הדרך לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה. יצוין, כי למעשה, ככל שקיימת הסכמה, אין קיומה מותנה באישור בית המשפט, משום שאם הבנק מסכים שלא לנקוט הליכי מימוש, הוא יכול לעשות זאת ללא הוראה או צו מצד בית המשפט.

נוכח האמור, נדחית בקשת רשות הערעור, וממילא נדחית גם הבקשה הדחופה לעיכוב הליכי מימוש נכס מקרקעין. יוער, כי לא מצאתי ב"בקשה דחופה" זו הסבר לבסיס לפנייה חוזרת אל בית המשפט, לאחר החלטת כב' השופטת מזרחי מיום 15.3.12.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות לטובת הבנק. עם זאת, התנהלות המבקשת מחייבת שקילת חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה. ניתנת למבקשת הזדמנות לטעון בעניין זה עד ליום 15.7.12.

התיק יובא בפניי ביום 16.7.12.

תמר בזק רפפורט, שופטת

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ב, 09 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: